פסק-דין בתיק ת"א 14278-06

נתוני רקע

1.         התובעת היא בעלת מכונית פרטית מסוג ניסאן טראנו מס' ... (להלן - "המכונית"). עובר ליום 30.9.05 נהג במכונית אחיה של התובעת, הוא צד ג' (להלן, גם "שמעון"). על פי הנטען בכתב התביעה הרי ששעה ששמעון נהג במכונית "בגבעת הרקפות שבקרית ביאליק, נתקל הרכב בסלעים גדולים אשר הונחו באמצעו של כביש הנסיעה, ללא כל אזהרה ו/או תאורה ובניגוד לכל דין. כתוצאה מכך נגרם לרכב התובעת נזק כבד" (סעיף 4). לנוכח רשלנותה הנטענת של הנתבעת 1 (להלן, גם "העירייה"), הוגשה תובענת הנזיקין נגדה ונגד מבטחתה, בגין נזקי רכוש שהוסבו למכונית.

2.         העירייה ומבטחתה התגוננו בפני התביעה והגישו הודעת צד ג' נגד שמעון. נטען כי ככל שתיקבע חבותן של הנתבעות נדרש שיפוי מלא משמעון, לנוכח נהיגתו הרשלנית הנטענת.

3.         הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות ונשמעו ראיות. מטעם התובעת נשמעה עדותה-שלה, וכן נשמעה עדותו של שמעון ושל השמאי כהן תמיר (להלן - "תמיר"), אשר שם את נזקי המכונית. מטעם העירייה נשמעה עדותו של מר קובי צורי (להלן - "צורי"), מ"מ מהנדס העיר בעירייה. עוד סוכם כי אדרש, אף ללא חקירה, לתצהירו של השמאי מנחם אדוני (להלן - "אדוני") מטעם הנתבעות, ולתצהיר תגובתו של ב"כ התובעת, עו"ד ירון חילו (להלן - "עו"ד חילו"), במענה לתצהיר האמור. להלן אדרש לסוגיות הצריכות לצורך הכרעתי.

למספר סוגיות דיוניות וראייתיות

4.         בהעלם ראשון, כך נחזים פני הדברים, ככל שעסקינן בזווית מבטה של התובעת שומה עליה להגיע אל המבוקש. שהרי, אין עוררין, שהתובעת בוודאי לא נושאת בכל אחריות לנזקים שנגרמו למכונית. היא מסרה את המכונית לאחיה שמעון. בעת נהיגתו של שמעון ניזוקה מכוניתה. המכונית התנגשה בסלעים שחסמו את נתיב נסיעתה, שבעלי הדין מכנים אותם "בולגרים", שהושמו היכן שהושמו באמצעו של נתיב הנסיעה על ידי העירייה. לכאורה, איפוא, כבעלת דין סבירה אמורה הייתה התובעת להגיש התביעה הן כנגד שמעון והן כנגד העירייה, ומבחינתה יכה יוסי את יוסי. אחת היא לה: שמעון, העירייה, אם שניהם ביחד ואם כל אחד מהם או אחד מהם לחוד, אמורים לשפות אותה על נזקיה.

5.         ואולם התובעת ראתה להגיש התביעה רק כנגד העירייה. שמעון לא צורף כנתבע נוסף לתביעתה. כך, מן הסתם, לנוכח העובדה שהוא אחיה. כך, בעיקר, לנוכח העובדה שלרכב לא היה ביטוח מקיף באופן שככל ששמעון יחוייב בדינו הוא ייאלץ לשלם מכיסו את הפיצויים לאחותו התובעת. ואולם הבנתי את שיקוליה אלו של התובעת אינה גורעת מן המשמעות הדיונית המתחייבת.

6.         לכאורה, לנוכח הנתון האמור, סדר בחינת הדברים אמור היה להיות מדורג. תחילה שומה היה עליי לבחון האם קיימת חבות של העירייה. רק ככל שקיימת חבות של העירייה שומה עליי לבחון האם קיימת גם חבותו של שמעון, על מנת לקבוע את מידת חלוקתה עם זו של העירייה. מנגד, ככל שאקבע שלא קיימת חבות של העירייה, לכאורה אין צורך להידרש לשאלת חבותו האפשרית של שמעון. שהרי בנפול התביעה העיקרית נגד העירייה, נופלת מאליה הודעת צד ג' של העירייה נגד שמעון, באופן שאין להידרש לפן המהותי שלה.

            אכן, ככל שתיקבע חבותם, הן של העירייה והן של שמעון, שאז לכאורה מדובר במעוולים משותפים, הרי העובדה שהתובעת לא ראתה לצרף כנתבע נוסף את שמעון, אחד המעוולים המשותפים, לא אמורה לעמוד לה לרועץ. שהרי ככל שעסקינן במעוולים משותפים  אפשריים קבע לאחרונה, למשל, כב' השופט עמית ב-ע"א 7008/09 גאבר עדנאן עבד אל רחים נ' מוסאח עבד אלקאדר (במאגרי "נבו")  כי "כל אחד מהמעוולים אחראי כלפי הניזוק למלוא הנזק; הניזוק רשאי לתבוע כל אחד מהמעוולים בלי לצרף את האחרים; הניזוק אינו יכול להיפרע יותר מכפי נזקו; ואילו ביחסים הפנימיים בין המעוולים הם זכאים להשתתפות ולשיפוי מלא בינם לבין עצמם" (סעיף  36; ההדגשה שלי - ש.ל.).

            ואולם, לנוכח העובדה שאף אחד מב"כ הצדדים אינו טוען בכיוון האמור בדעתי להידרש לבחינת החבות האפשרית, אם של העירייה ואם של שמעון,  במשולב. לכך אגיע עתה.

לחבותה של העירייה

7.         מן הנתונים שבפניי הוברר לי כי התאונה ארעה בכביש הישן שהוביל לגבעת הרקפות. העירייה החליטה לחסום את הכביש לתנועה. לצורך זה פנה ראש העירייה למפקח על התעבורה ביום 17.3.05 וביקש לאשר הצבת תמרורים לעניין סגירת כביש הגישה הישן לגבעת הרקפות, הוא הכביש בו ארעה התאונה. היתר כאמור ניתן ביום 23.3.05. שוכנעתי, בהתאם לנספח א' לתצהיר צורי נ/5, כי במקום הוצבו שורת תמרורים המורה שהדרך סגורה בפני כל כלי רכב וכן כי אסורה פנייה שמאלה או פנייה ימינה. התמרורים האמורים, איפוא, הוצבו כדין. מעיקרא, איפוא, נאסרה הנהיגה במקום בו התרחשה התאונה. במובלע, כך ניתן ללמוד מסיכום טענות ב"כ התובעת, אף שמעון היה מודע לקיומם של תמרורים אלו. שהרי, כך עולה מעמ' 2 לסיכום טענותיו, "אין מחלוקת על כך כי לא רק הצד השלישי לא נשמע להוראות השילוט הנטען, אלא גם יתר האזרחים".

8.         ואכן, בסעיף 8 לתצהירו צורי מציין כי "היות ואזרחים לא שעו להוראות התמרורים, הצבנו את הבולדרים - הסלעים - כדי למנוע באופן פיזי את אפשרות המעבר". הונחו בפניי צילומים מזירת האירוע מטעם שני בעלי הדין. מצילום מיום התאונה שצורף כנספח ב' לתצהיר שמעון ת/1, אני למד כי הוצבו שני בולדרים, האחד בנתיב הימני והשני בנתיב השמאלי של הדרך הישרה. נראה בעליל נתיב הפרדה המפריד בין שני בולדרים אלו.

            מצילומי תמונות שצולמו לאחר שנים ושצורפו לתצהירו של צורי, אני רואה ששני הבולדרים האמורים, מן הסתם לימים, הוחזרו למקום שבו היו ממוקמים מלכתחילה, האחד בשול הדרך הימני והשני בשול הדרך השמאלי.

9.         במהלך ההוכחות ביקש ב"כ התובע להציג את מוצג ת/3, שהן הנחיות להגנת עוברי דרך באתרי עבודה בדרכים עירוניות, שניתנו על ידי המינהל לבטיחות בדרכים באגף התעבורה שבמשרד התחבורה. מוצג זה התקבל באופן זמני וב"כ הצדדים נדרשו לטעון לעניין קבילותו, אף לנוכח העובדה שהוא לא גולה בתצהיר גילוי המסמכים. משעה שב"כ התובעת לא ראה להתייחס לעניין זה כל עיקר, בדעתי להתעלם מן ההנחיות האמורות. אכן, ככל שהייתי משתכנע שעסקינן בתקנות בעלות פועל תחוקתי, ושבעקבות זאת הן מפורסמות והן כ"דין", הייתי נדרש להן. משעה שב"כ התובעת לא נוהג כך, בדעתי להתעלם מן ההנחיות האמורות.

10.        כל אלו אינם מושיעים לעירייה. אכן העירייה אינה מצביעה על כל מקור, ואף ב"כ הנתבעות אינו מתיימר ליתן כל הסבר, המצדיק את הצבת הבולדרים וחסימת הכביש כך. אכן, בעדותו של צורי הוא מרחיב את הדיבור על כך שההנחיה להצבת הבולדרים ניתנה לו על ידי מהנדס העיר. רק במקום אחד הוא מציין שההנחיה ניתנה על ידי המפקח על התעבורה. אין לי ספק כי כשם שצורי הצביע על אישור פורמאלי של המפקח על התעבורה, ככל שעסקינן בהצבת התמרורים, חזקה עליו שהיה עושה כן, אילו היה ניתן אישור להצבת הבולדרים. מסקנה זו אף נלמדת למקרא תצהירו. אכן, כך הוא מבאר, הגם שהוצבו תמרורים, כדת וכדין ולאחר אישור מטעם המפקח על התעבורה במחוזות חיפה, הרי "היות ואזרחים לא שעו להוראות התמרורים, הצבנו את הבולדרים - הסלעים - כדי למנוע באופן פיזי את אפשרות המעבר". נלמדת מכך יוזמה והחלטה של העירייה, שלא זכתה לגיבוי של המפקח על התעבורה, ולנוכח זאת הייתה בלתי חוקית. מעבר לכך סביר להניח כי אישור כאמור לא היה ניתן. אין ספק כי חסימת כביש על ידי סלעים, נעשית באופן לא תיקני. כמבואר אף ב"כ הנתבעות אינו מספק בדל-הסבר לעניין זה.

11.        ועוד שיקול חובר למסקנה האמורה. ביום 31.10.05 שיגר עו"ד חילו מכתב דרישה לעירייה. במכתב זה הוא הטיח בעירייה דבר קיומם של "סלעים גדולים שהונחו ללא כל אזהרה ובניגוד לכל דין, בכביש הנסיעה, ואשר לא ניתן היה להבחין בהם" (סעיף 1). בהמשך הדרך ייחס עו"ד חילו אחריות לעירייה. מכתב זה נענה ביום 29.12.05 על ידי היועץ המשפטי של העירייה, כאשר הוא מספק את פרטי הביטוח, אך אינו מגיב כל עיקר ומכחיש את טענת הרשלנות הנטענת.

            אכן, לימים טוען אדוני כי הייתה התחמקות מלציין את המקום המדויק בו ארעה התאונה על מנת לערוך בדיקות וחקירות. גם אם יש ממש בטענה האמורה, ולא אעמיק חקר בכך, הטיעון האמור רחוק מלשכנע. אין לי אלא להניח כי שעה שהיה נהיר לעירייה, לנוכח המכתב האמור, כי היה מדובר בכביש המוביל לגבעת הרקפות, הדעת נותנת כי העירייה אמורה הייתה לדעת, לטעמי, על המקום האחד והיחיד בו הוצבו תמרורים, ולאחר מכן הוצבו הבולדרים, באופן שמצפה הייתי מן העירייה לפרוס גרסתה ההודפת את טענת עו"ד חילו, כבר בהזדמנות הראשונה. משעה שלא עשתה כן נתון זה רובץ לחובתה.

לחבותו של שמעון